שימורי דובדבנים
איב תואתי וחברים; פרגוד, 11.4
עשרות זקנים עוד זוכרים לטובה את הטירוף הדובדבני של לפני תשע שנים, והייתי משוכנע, שיפוצצו את פרגוד בהופעתו של איב תואתי. אבל הם שלחו נציגות מצומצמת בלבד. תואתי ישב על הבמה עם די.אקס-7 ומכונת תופים ושר שירים אינטימיים, מאוד אינטימיים. החומר הורכב ברובו משירים עצובים בצרפתית, שירים מיואשים באנגלית ושירים יפים ושקטים בעברית. מכונת התופים הופעלה בקטעים דיסקואידיים, מהם קטע צרפתי אחד שהזכיר באופן חשוד את הלהיט "וואיאז"-וואיאז'", אותו תיעבתי מאז ומתמיד. תואתי שר גם את "קרב סיבובים" היפהפה של דובדבן, ואת "סאן-סבאסטיאן" הנוסטאלגי. הופעה מדיפת סימפאטיה וכן, שוב אינטימית.
אחר-כך היתה הפסקה ארוכה. ארוכה מאוד. ארוכה מדי. במהלכה הגיע למקום דני טיברין, שהוסיף עוד קילוגרמים ונראה כמו ג'ון בלושי המנוח עוד יותר מתמיד. טיברין נתן הופעה קצרה, שהתבססה על קטעי סאונד של כינור הקסמים החשמלי שלו, ופינה את הבמה לטובתם של איב תואתי ומני בגר, שהגישו שרשרת מלהיטיו (?) של האחרון. בתמימות אופטימית (אופטימיות תמימה?) ניסה בגר לשכנע את הקהל להצטרף אליו בפזמונים החוזרים. "ועכשיו כולם", הוא חזר ואמר, אך הקהל נדם, ורק כשבגר ירד מן הבמה נזכרו המאזינים לבקש הדרן. במהלך הופעתו של בגר חזר טיברין לבמה, הניח רגל כבדה על אפקט הפלנג'ר ונתן שורה של קטעי סולו מהממים, שהזכירו את הסאונד העתיק ההוא והצליחו להלהיב. החגיגה הקצרה הסתיימה כשאל תואתי, בגר וטיברין הצטרף גיטריסט ג'אז. ההרכב המרובע ניסה לבצע את "זה היה ביתי", אבל הפראזות הג'אזיות-מקצועיות הפכו אותו לקקופוניה מעצבנת.
בסיום נשארו על הבמה תואתי, טיברין והג'אזניק וביצעו מספר ג'מים בלוזיים ורוקנ'רוליים, כשטיברין והג'אזניק מגלים חוסר התאמה בולט, ותואתי משמש כמתווך ומחייך במבוכה מעל הקלידים. זה היה משעמם נורא, וכך, בעצם, גם הערב כולו. עצוב.
14/04/1989