שפנים ארוכים מדי
השפן-הנכון; פרגוד, 6.3
להופעה של השפן-הנכון בפרגוד לא הגעתי במצב-רוח המתאים. כלומר, לא התחשק לי לשמוע בדיחות. רוק מעורב בהומור הוא נושא בעייתי אצלי. והשפן-הנכון אכן ניגנו רוק הומוריסטי, משהו שהזכיר את איזי-והפתולוגים, רק שאצל איזי המוטיב החוזר הוא יידיש ואצל השפן זו גרמנית.
הגיטריסט והסולן אריאל קרס הוא הצלע המרכזית בלהקה. הגיטארה שלו חותכת ומופיעה לרוב בפריטות רגאיי קצרות ועמוסות פאז. קרס אוהב רוק-כבד ומדי פעם משלב בנגינתו קטעי סולו מהירים, ספק בצחוק ספק ברצינות. כמוהו גם המתופף אמיר רקס, שנתן ליווי כבד קלאסי, צחק מן הבדיחות של אחיו ולפתע התפרק במעין סולו לא ברור, שהסתיים בטונים צורמים.
הבסיסט, דורון לכמן, ניתן בחזות מרתקת, פרועה, המזרימה לראש תמונות של מרחבים ואוויר, ואולי זה רק משום שגם לי בא לעבור לאיזה קיבוץ בגליל המערבי לכמה שבועות.
השפן-הנכון שרו על בעיותיו של האזרח הקטן, כשהאזרח הזה (אריאל קרס) נתקל באנשים מוזרים להפליא, שרוצים לתת לו חיות-בית שונות, ללמד אותו היסטוריה ולמכור לו גבינה וזנב-חזיר. הנונסנס הגיע לשיאו בקטע "אנה ליזה", על אנה ליזה, שעברה אנליזה וכעת היא קבורה כמו צמח באדמה. רקס שר את "אנה ליזה" ברכות עממית, כשהוא מלווה עצמו בגיטארה חרישית ומסיים במסקנה כי "עכשיו יש לה בעיניים תולעים/ זה לא נורא, אבל זה לא כל-כך נעים".
היה גם קטע על צרכן פוטנציאלי המטייל שעות במשביר ולבסוף, כמו תמיד, לא קונה כלום כי אין לו במה לשלם. היה ביצוע ל"היא איבדה שליטה" של ג'וי-דיוויז'ן, שבא בתור פרודיה אבל נשמע מצוין, היו קטעי התאבדות אפלוליים והיו גם חורגים סטייתיים ("במרתף של יוסי"). הוואלסים המהירים והכאסח הפופי של השפן-הנכון תפסו אותי בסופו של דבר. את ההופעות הבאות רצוי לקצר וגם את ההפסקות הארוכות בין קטע לקטע.
10/03/1989