הולך ומצטרד

ג'ו קוקר, "לילה אחד של חטא";
אן.אם.סי

לו היה ג'ו קוקר מזרים במוסיקת ההווה שלו קצת יותר אינטימיות וקצת פחות נפיחות, הייתי חושד בו מיד בניסיון לשחזר את שנות השישים, ולמרות זאת הייתי מסתדר עם המוצר הסופי טוב יותר. אבל קוקר מעדיף (ויש לו, כמובן, הזכות המלאה) להישמע עכשווי יותר, ועכשווי יותר פירושו הרבה קלידים, עבודה עם בריאן אדאמס, וחניקה כללית בחצוצרות מצרצרות (שמצרצרות עוד יותר אחרי שכל חייך ניפנפת במשוואה הקובעת שגם חצוצרה אחת היא חצוצרה אחת יותר מדי).

רוב הקטעים ב"לילה של חטא" אינם מצליחים לצוף מעל פני האדאמס ולחמוק ממגע שרביטו הבומבאסטי, שבהחלט עושה דברים איומים לסאונד שלהם (אך לא פוגם, זאת יש לציין, באיכותם המלודית הבסיסית). לאלה שבאמת אוהבים (?) את קוקר מומלץ לרכוש את האלבום, ולו רק בזכות הקטעים בהם מתגברות הגיטארות ויוצרות יחד עם התופים החדים את הרקע הקשוח, שהולך מצוין עם הצרידות המחוספסת, זו שמשתבחת עם השנים במרתפי הגרון הקוקרי.

01/09/1989

חזרה לדף הבית