החבר השביעי במינימל- קומפקט, או: אני והחבר'ה
באופן בלעדי מוגשים כאן לראשונה קטעים (בסגנון הניו-ג'ורנליסטי הישן של פעם) מספרו הבא של עזריה פלונטר, שזכה לפגוש את חברי להקת מינימל-קומפקט, הידועים גם בכינויים המחתרתי "החבר'ה". על הניכור, הזיונים, הגלות, הזיכרונות, הניסים והנפלאות
לרגל סיום חגיגות המימונה, פרוס ימי-הזיכרון ושוך הקרבות במפרץ, החליטו חברי מינימל- קומפקט, הידועים יותר בכינויים "החברה", לשוב אל הקומביין והמפוחית ולהנעים את שהותנו בארץ הקודש על-ידי ביקור חוזר (ה-357, בהערכה גסה) במאורות מוסיקת הקצב (רוק בלעז) המקומיות. כתבנו הנועז עזריה פלונטר בילה לילה עם חברי הלהקה, שבסופו הוכתר רשמית כחבר השביעי בלהקה (השישי הוא פראנקי הסאונדמן). פלונטר מביא את רשמיו בגוף ראשון, ללא צנזורה, עם הכשר מיוחד של הבד"ץ. בספר השלם אפשר היה למצוא גם כתוביות ברוסית ואיורים משל מוטקה (שולץ) שרוני. להלן שילוב חסר תקדים בין הפרק הראשון לאחרון. כשמוזכרת המלה פורטיס, חייב הקורא לצעוק "קדוש,קדוש,קדוש" ולירות באקדח קפצונים.
א. הלילה המנוכר, פח הזבל השחור והחתול המפגר
קמתי. היה חושך. חשבתי על איאן קרטיס (זה של מיכל ספיר). שמתי את הליפסטיק השחור. אף פעם לא התרגשתי כל-כך. עוד מעט קט ואפגוש את החבר'ה. את מלכה אני לא מכיר עוד מהתיכון, ואת פורטיס, בירנבך וסחרוף לא פגשתי לפני שלוש שנים באיזה פאב מפוקפק באמסטרדם. מאקס פראנקן לא מעניין אותי. אין לי עסק עם מתופפים. ירדתי במדרגות האפלות ויצאתי אל לילה תל-אביבי מנוכר. פח הזבל השחור הסתיר את עיניו וירק לצדדים. החתול שקפץ מתוכו שאל אותי אם זה נכון שמלכה לא מתגעגעת לקולין. אמרתי לו שהוא סתם מפגר, ושקולין אמר לה להגיד ככה כי זה טוב ליחסי-הציבור.
ב. פורטיס ישיר לנו סולו
הגעתי אל המבנה הנטוש שניצב בתוך הלובי של הילטון. בתוך המבנה ישבו החבר'ה והעבירו קטעים מהימים עם טוקסידומון בבריסל. כשהצגתי את עצמי בפניהם הם גילו המון סימפאטיה והיו נחמדים נורא. בירנבך שר לי שיר חרישי ויפה ביידיש, וסחרוף הושיב אותי על הברכיים שלו. היה לי חם וטוב. הרגשתי שהגעתי הביתה. פורטיס שאל אותי באוזן אם זה לא אני שזרקתי עליו פעם פחית בהופעה בערד והוא הכניס לי מכות. אמרתי לו שאני לא מתעסק עם פחיות ושיכול להיות שזה האח התאום שלי שהוא סתם בהמה. פורטיס לא השתכנע כל-כך, וכדי להסיח את דעתו, פרצו החבר'ה בשירה רמה של "פורטיס ישיר לנו סולו", כמו בימים היפים של הפינגווין וקולנוע דן. פורטיס חייך ולקח את הגיטארה. הוא שר את "יהלומים לנצח", שמלגלג על כאלה שעושים הכל בשביל כסף. פורטיס נורא אמיתי כשהוא שר. הייתי בשמים. הבאס של מלכה התגרד בביצים.
ג. סמים זיונים ומה שאחריהם
אחרי שפורטיס גמר לשיר הוא חיבק את פראנקן ואמר לו שבלעדיו כלום לא היה שווה.
פראנקן חייך ואמר לפורטיס משהו בהולנדית. כולם צחקו. החלטתי להתקיף:
"זה נכון שפעם לקחתם סמים והזדיינתם בשירותים של הפינגווין?"
פורטיס: נכון ולא נכון.
סחרוף: זה היה שולץ, לא אנחנו.
שפיגל: מזל שקולין לא קורא עברית.
בירנבך: סמים וזיונים? אתה מתכוון באופן פיסי או רוחני?
פראנקן: ור איז פראנקי?
פראנקי: ואטס פינגווין? (וכולם צחקו נורא) ואחר-כך היתה סתם אחוה. החבר'ה סיפרו לי על הפרויקטים האחרים שלהם. בירנבך שם בטייפ את יוסף-אלברבוניה, יוזר קזחסטאני שחי באלג'יר ומקליט בפראג מוסיקת-עם סקוטית. כולם הקשיבו והתלהבו נורא. אמרתי לבירנבך שיש לי בבית תוף-מרים ושהתאהבתי בסלדה, הזמרת התורכית מהטלוויזיה. בירנבך צירף אותי מיד לאנסמבל שהוא יקים בעוד שלוש שנים, ובינתיים הרשה לי לומר לכולם שאני החבר השביעי במינימל. עזריה פלונטר. תזכרו את השם.
12/04/1991