על דבשות גמלים

מינימל-קומפקט, "נשמות זועמות" MINIMAL COMPACT "RAGING SOULS"
קראמד (יבוא של תקליטי ויינד)

בבריסל, בלגיה, דלת מול טוקסידומון, מצליחים חברי מינימל-קומפקט ליצור קטעים מזרחיים שלא היו מביישים את זמרי הקסטות המזרחיים ביותר בארץ. העובדה שחברי מינימל-קומפקט גדלו במידבריות תל-אביב בוודאי עוזרת. הלהקה, המגיעה להופעות במועדון ליקוויד (החל מיום ראשון), אמנם נשמעת ב"נשמות זועמות", האלבום הרביעי שלה, מלנכולית פחות מבעבר ועם נטייה לריחוף סוריאליסטי בין שמים אדומים לצלילי כלי-נשיפה (לוק ואן לישוט מטוקסידומון), אבל בסוף היא תמיד חוזרת לחדר הקטן, החשוך והקר ומשתדלת להוציא ממנו כמה שיותר צלילים חורקניים, מכות תופים חזקות וטקסטים חסרי תקווה בקצב עצבני ביותר. מבחינה ווקאלית תפס רמי פורטיס, שהצטרף ללהקה לאחר שזו כבר הוציאה שני תקליטים, עמדה מרכזית יותר, והוא מוסיף גיוון לקולו של סמי בירנבך, שנשמע לפעמים חדגוני מדי. המגע של פורטיס ניכר גם בפריטות המהירות, שמתלבשות, לרוב, על מקצבים אטיים ויוצרות מלודיות מעניינות. הקטע המזרחי, "סאנאנאט", שהוא היחיד שפורטיס הלחין באלבום, משמש כר פעולה נרחב לכישוריו האוריינטאליים (פורטיס היה הראשון ששר בניב ערבי על במת פינגווין בימיו הטובים). "סאנאנאט" מושר בשפה דמיונית, שהיא מעין בליל של עברית, אנגלית, ערבית ואולי של עוד כמה שפות. לשפה הדמיונית הזאת צליל חזק שמביע הרבה בלי לומר כלום. כמו בכל התקליטים של מינמל-קומפקט גם ב"נשמות זועמות" יש קטע שקט ויפה - "כאשר אלך", על גאווה שנפגעה ואהבה מיוסרת - ושרה אותו מלכה שפיגל, הבסיסטית. הקטע "העולם הזה", עם קצב חזק ושירה עוצמתית נוסח פורטיס-בירנבך, משקף גם את עטיפת האלבום. "אני מאמין ברצון הקיום, יש לי הספקות שלי, אבל זה טוב להיות בחיים", אמור בירנבך, ועל עטיפת האלבום נקודות אור צהובות המציצות בינות למשיחות מכחול בצבעים קודרים. המשפט שבירנבך אומר מהווה את קמצוץ האופטימיות שתמיד נחבא במינמל-קומפקט בבחירת נושאי השירים למשל, אולם אף פעם לא נאמר במפורש. בסך-הכל מינימל-קומפקט, הכוללת גם את הגיטריסט בארי סחרוף ואת המתופף מאקס פראנקן ההולנדי, לא מחדשת הרבה, אבל האלבום הזה שומר על הרמה הטובה שלה ומוכיח שוב שמציון יכול לצאת עוד משהו חוץ מתורה.

27/12/1985

חזרה לדף הבית