להקת 3-ח' במלתעות הפיראניה הגרמנית

3-ח' חזרו, והם הוציאו (סוף-סוף) תקליט, והם כבר עובדים על התקליט הבא, ואופנהיים כמעט נטרף באקוואריום שעומד בלבו של אסם. ראיון עונתי בניחוח חרא של חזירים

אחרי 300 שנות ציפייה והמון מעריצים שהספיקו כבר למות בשיבה טובה, יצאו השבוע 500 העותקים (היחידים) של אלבום הבכורה של 3-ח' לשוק. המעריצים החיים של הלהקה יכולים להתנחם בעובדה שלאלבום הבא של הלהקה הם לא יצטרכו לחכות כל-כך הרבה. בעוד חודשיים נכנסים 3-ח' לאולפן, להקלטות של האלבום הבא שלהם, שיושר כולו בעברית. באלבום הנוכחי, לעומת זאת, יש רק קטע אחד בעברית, "אל תצעק" (המכיל, אגב, צעקות איומות).

לפני כמה שבועות חזרו 3-ח' מגרמניה. הם נסעו לשם כדי להופיע במסגרת תערוכת ציורים של אמנים ישראלים, שבה השתתף דודיק אופנהיים המתופף. תערוכת הציורים נערכה בעיירה קוספלד, והלהקה הופיעה בפתיחתה עם החומר החדש שלה. הקהל המקומי אהב את זה, למרות שהוא לא הבין מלה מהטקסטים. במקומון העיירה פורסמה ביקורת על ההופעה, שנשאה את הכותרת "הופעה מושלמת".

הופעתם רק הופעה מושלמת אחת?
רן סלוין: שתיים. ההופעה הראשונה היתה בפתיחת התערוכה והשנייה היתה בעיר אחרת, האלטן, שם הופענו שעתיים וחצי. היו המון אנשים והם רצו שנמשיך לנגן. כולם השתוללו וזה היה גדול.

אז לא נתקלתם בתגובות עוינות מצד הניאו-נאצים למשל?
ראם הראובני: היה משהו אחר. מיד כשירדנו מהמטוס, אליס גולדשטיין, מארגנת ואוצרת התערוכה, לקחה את דודיק לצד ואמרה לו שהיה איום שאם התערוכה תתקיים יהיה בלגן.
אופנהיים: זה היה איום של פלסטינים. אנחנו אמרנו שאם כבר הגענו עד שם, גם נופיע. אז המשטרה פיזרה בעיר מלא שוטרים בלבוש אזרחי ביום של פתיחת התערוכה.

סלוין: נחתנו באמסטרדאם ובאה משאית ענקית של הצלב-האדום לאסוף אותנו ולהסיע אותנו לגרמניה. אחרי חצי שעה באוטובוס נגמר הדלק באמצע הכביש. היה קור אימים ולא ידענו מה לעשות. כך נפתח בקבוק הוויסקי הראשון. אחר-כך בא רכב חילוץ ואחרי חמש שעות הגענו למקום שבו גרנו.
אופנהיים: איזה רוקר הכניס אותנו לבית עם מלא סנדוויצ'ים ופוסטרים של מטאליקה, וכשהוא הוציא את העכביש המפוחלץ שלו והראה לנו אותו, ידענו שזהו זה - הגענו הביתה. זו היתה עיירה שכנה לקוספלד, שקוראים לה דולמאן. יש שם קבוצה של רוקרים שנקראת רוקדילה, שזה משהו כמו אסם-רוק. הקבוצה מורכבת מחברים ב-13 להקות, ששכרו יחד אסם ענק ויש להם שם עשרה חדרי חזרות, עשר מערכות תופים ועשר מערכות הגברה. כולם באים ומנגנים שם.

באותה שהות בעיירה דולמאן ניצל אופנהיים בנס מאסון תת-מימי, שהיה יכול לפגום קשות בקריירה שלו. "בבית שבו גרנו היה אקוואריום ענק עם דגי פיראניה", משחזר ערן דיה, מנהל הלהקה. "האקוואריום היה סגור מלמעלה, כי הדגים יכולים לקפוץ החוצה וזה מאוד מסוכן. הכל היה בטוח, עד שדודיק החליט יום אחד ליצור עם הדגים קשר בלתי אמצעי".
הוא הסיר את המיכסה?
דיה: גם.
אופנהיים: הייתי קצת שפוך, הכנסתי את היד לאקוואריום ועשיתי לדגים שלום.
הראובני: צריך להבין קודם כל שכולם שם כל הזמן שיכורים. הם קמים בבוקר, שותים קפה, ואחר-כך שותים בירה במשך כל היום. כל שעתיים מגיעה מונית עם עוד ארגז. זה שירות מיוחד. באופן טבעי, גם אנחנו נכנסנו לשגרת החיים המקומית.

אנשי הקהילה היהודית לא מיהרו לחטוף אתכם לבית-הכנסת הקרוב?
סלוין: אנחנו היינו היהודים היחידHם בכל האזור. צריך לציין גם שבכל האזור אין אף נאצי. הרוקדילה העיפו משם את כולם כבר לפני כמה שנים. דרך אגב, ההכנסה של תושבי האזור באה מתירס מיוחד לחזירים שהם מגדלים שם. הם מדשנים את האדמה עם חרא של חזירים, ואמרו לנו שבקיץ יש שם סרחונות אדירים.
למדתם מלים בגרמנית?
סלוין: שטריישולץ שאכטל, שזה קופסת גפרורים, אבל בלי הגפרורים.
איך היה להופיע בפרגוד אחרי ההופעות בגרמניה?
אופנהיים: פרגוד זה נחמד, אבל בגלל שהבמה למטה והקהל יושב בדיוק מול הלהקה, זה יוצר אצלו מבוכה, אז כולם ישבו, חוץ מירון פרץ וגדי בלורי, שעמדו והשתוללו וקצת הצילו את המצב. אי-אפשר לקבל פידבק אם כולם יושבים. אתה מזיע ואתה רוצה שהם לפחות קצת יזוזו. כשהופענו בגרמניה, אף אחד לא הכיר שום קטע ובכל זאת כולם רקדו.

סלוין: בפרגוד היה שקט בין השירים ושמעו את הכחכוחים של הקהל, כמו בתיאטרון.
כמה מלים על החומר החדש.
אופנהיים: בהתחלה היו לנו קטעים נורא ארוכים וכבדים. עכשיו הכל הרבה פחות מרוח ודכאוני. קטעים הרבה יותר הדוקים וקצרים, פחות דכאוניים ויותר עצבניים.
הראובני: גם מבחינת השירה זה השתנה. עכשיו אנחנו עובדים על שלושה קולות.
דיה: הרבה אנשים יגידו שזה דומה לנירוואנה. שמעתי כבר תגובות כאלה.
הראובני: עכשיו למשל אנחנו עובדים על קטע פאנקי, וזה די בטוח שאנשים יגידו שזה דומה לרד-הוט-צ'ילי-פפרס.
אופנהיים: בכל מקרה, אנחנו עדיין לא עובדים עם קורין אלאל, אבל אנחנו מבצעים את "ים אהבה" של ההאני-דריפטרס בגירסת סוואנס רצחנית למדי.

בחודש הבא יופיעו 3-ח' באילת, במסגרת פסטיבל "רוק בים האדום". באותו חודש, במסגרת פסטיבל ישראל, הם ישתפו פעולה עם האמן חגי ארמן ויופיעו על גג בית-האמנים, כחלק ממיצג שהוא יערוך שם. לסיום מציגה הלהקה אתגר בפני רוכשי האלבום: חפשו את עותק מס' 313. הוא זכה לטיפול מסור במיוחד. עד כאן.

27/03/1992

חזרה לדף הבית