ברעש הגדול

להקת 3-ח'; פרגוד, 18.7

צלילי פסנתר נוגים ומבולגנים הושמעו מהטייפ. מסך אדום הסתיר את הבמה ואת חברי להקת 3-ח', שתפסו את מקומם והחלו להשתלב בצלילים ולהפוך אותם אט-אט למשהו מסודר יותר. כאשר עלה המסך, התחיל הכאסח האמיתי ועימו אחת מההופעות החזקות שנראו על בימת הרוקנ'רול של פרגוד. הסאונד אדיר העוצמה איפשר ל3-ח' לבטא את עצמם הפעם עד הסוף. 3-ח' שרים על טירוף I'm Insance in a Nile of Madness")), על סוף העולם (""This is Gonna End) על התנפצות האלוהים ועל בדידות ושינאה. השירה של הסולן והגיטריסט רן סלווין צברה צבע רב מאז ההופעות הקודמות, השתחררה מעכבות ואופיינה בהדגשות אגרסיביות, שבאו מבפנים. הבסיסט ראם הראובני שמר על תפקידו השפוי (יחסית) וסיפק בסיס קצבי, בעוד המתופף דודיק אופנהיים ערך נסיונות בעלי צביון אנרכיסטי על מערכת התופים שלו. הוא נמנע מלעשות שימוש במקצבי רוק רגילים, ובשלב מסוים של ההופעה אף תופף בידיים ערומות על גיגית כביסה ענקית, שנתנה ליווי לקטע שקט ומופשט, בו השתלבו הראובני וסלווין בצורה מצמררת.

הפוסט-פאנק האוואנגארדי של 3-ח' קיבל חיזוקים משקופיות, שהוקרנו ברקע וששילבו ניגודים בין קשת הצבעים לשחור-לבן ובין ציורים לאותיות. האקורדים הקטועים, הזעקות, מפולות התופים, חריקת הגיטארות והטקסטים החזקים סחטו תשואות מצד הקהל, שהפגין הפעם נוכחות סבירה.

אחרי ההופעה סיפר לי אריה מארק, מנהל פרגוד, כי בימים עברו הוא נהג ללכת לשדות ולצעוק כדי להשתחרר. 3-ח' עושים את זה על הבמה ויש לקוות שימשיכו לחדש ולהפתיע עד לשחרור הסופי, או עד להריסתם של האינסטרומנטים.

22/07/1988

חזרה לדף הבית