אותנטיות מעורבת

"רוק באור תוף", הפנינג רוק בז'ראר בכר, 5.12

בתור פתיח, ועוד לפני כל הדיונים, התיאורים, התשבחות וההתבכיינויות, חייבים להנחית טפיחת הערכה אגרסיבית במיוחד על כתפיהם הצנומות של חברי להקת 3-ח' שהפליאו בכיסוחים מלבבי אוזן במהלך הופעתם, שפתחה את ההפנינג בעל השם המתאמץ "רוק באור תוף".

לפני שעלו 3-ח' לבמה, על רקע כניסת הקהל לאולם, התקיפו המתופפים אלון כהן (נושאי-המגבעת) ודודיק אופנהיים (3-ח') שתי מערכות תופים וסיפקו מקצבים ראפיים כבדים לעבודות סקראצ'ינג של מלכיאל גרוסמן (תכשיטן במקור), כשנבו סבוראי מלהקת ישראל זועק חמס אל תוך המיקרופון, סטייל פאבליק-אנמי. בשלב הזה עדיין הורגשה אווירת הפנינג אותנטית, מעורבת בקורת-רוח מאופיו של אולם ליאו מודל, המתאים מאין כמוהו למופעי רוק. באזור ניצבו, כמובטח, דוכנים לממכר כרזות, חולצות מודפסות, קסטות ואביזרי עזר לחובבי פוזה, ועל הקירות נתלו (גם כן כמובטח) סדינים, שכוסו בציורי גרפיטי מאירי עיניים.

ובחזרה אל 3-ח', שהצטיידו בסקסופוניסט וסיפקו הופעה מהממת, כבדה, מקצועית. אופנהיים, סלווין והראובני עובדים על החומר שלהם, ועובדים קשה. הקטעים שלהם נשמעים עכשיו ברורים, חזקים ומגובשים לחלוטין. כשהם עטופים בעשן סמיך, בתוכו מרצדות שקופיות שונות, עשו 3-ח' את הפוסט-פאנק הדקדנטי והרצחני שלהם, תוך פזילה אל הרוקנ'רול הקלאסי, שהתבטאה בביצוע הומוריסטי ל"ריקוד המסתורין" של אלביס קוסטלו. הסאונד היה מעולה, הבמה הגדולה סיפקה מרחב טירוף הולם, ולפחות בקרב בריגאדת הזקנים, הזוכרים לטובה את להקת חולירע העתיקה, ניכרה נטייה רצינית לאורגאזמה קולקטיבית.

את הלהקה כשעלתה לבמה אחרי ההפגזה של 3-ח' כבר ביקרתי קשות במדור זה בשבוע שעבר, ולכן אין צורך להוסיף מלח על הפצע הקונבנציונאלי והנדוש, המתכנה בשם אפור- גשום. ראוי רק לציין, שהקהל דווקא די אהב אותם.

את מנת הסימפאטיה סיפקה להקת פונץ', שגם היא נידונה כאן לפני זמן קצר. חברי הלהקה ביצעו גם הפעם את "מעל פסגת הר-הצופים", וב"נדמה שישוב" הצטרף הקהל כאיש אחד לפזמון.

את הופעתם של נושאי-המגבעת פתחה תקלה בקלידים, דבר שאילץ את הרביעייה שופעת הספידים להתאפק ולשמור את הכאסח בבטן למשך דקות ארוכות. אחרי שהכל הסתדר, שיסו המגבעות את זעמן באינסטרומנטים ונתנו ביצוע מרעיד קירות של "יום הולדת". אחר-כך הופיע ביצוע חדש ומרענן של "השקרן" וקטע חדש וקצבי, שעדיין אין לו שם. באופן כללי ניכרו אצל נושאי-המגבעת סימני מתח ועצבנות, וההופעה שנתנו היתה קצרה ולא מרוכזת. תפנית חיובית ניכרה דווקא בקהל (המועט יחסית), שהפגין מעורבות ונתן למגבעות פידבק חיובי, תוך גילוי בקיאות מרשימה בטקסטים של פישוף, שהתפרע על הבמה מוסווה בכובע קסקט ומשקפי שמש.

את הערב נעל סשן מבולגן, שהסתיים עד מהרה והיה, מבחינתי לפחות, מיותר לחלוטין. מן האירוע ככלל ניתן ללמוד, שהפנינגים לא חייבים להיראות כמו ערבי פזמון-תיכון. אפשר גם אחרת.

09/12/1988

חזרה לדף הבית