נוסע נכון
אהוד בנאי והפליטים; ז'ראר בכר, 30.1.88
המכשלה החוזרת ונשנית כאשר מופע רוק מתקיים באולם עם מושבים הכתה גם במופע של הפליטים בז'ראר בכר. הקהל רצה לעמוד, לתת לבאסים לחדור למחזור הדם דרך כפות הרגליים, להקפיץ שריר או שניים לקצב הסנר, לעשות תנועות של הנדריקס עם הידיים, אולי אפילו ללגום פחית בירה או לעשן סיגריה, אבל שורות הכסאות הצמיתו את הרצון למושב, ואם מישהו הדליק סיגריה, תכף הגיע סדרן שגרר אותו החוצה. למרות האילוצים החל המופע לצבור תנופה כשאהוד בנאי חזר בחלומו לבית־הספר התיכון. מכות התופים שהתקשו לחדור דרך כפות הרגליים חדרו כאן את דלתות המוח והשיבו את הקהל לעולם החיים. מכאן החלו הקטעים לקלוח, כשהם מתחברים זה לזה ויוצרים רוק איכותי, עם סאונד מעולה.
"המסע שלנו", כך מכנה בנאי את ההופעה, כי בכל השירים לו נוסעים, נזרקים וגם קופאים מקור מתחת לתרמילי גב עמוסי הרהורים. כאשר בנאי שר על ערי אירופה השונות, לא מתלווה לשירים נימה אירופית קרירה ומזויפת, בהתאם לחוק המקומי. בנאי שר כבנאי, והימנעות מפוזות וממשחק היא גם הטריק שלו. אז היה יוסי, שחזר מלונדון, ושני האמסטרדאמים, גם זה שבנאי כתב בזמנו לאבנר שטראוס וגם ה"אמסטרדאם מה עשית לו" החדש, ו"הגלויה מקטמנדו" בקצב הרגאיי, שחל גם על "יידישע ראסטאמן", השיר הראשון של בנאי.
הקטעים השקטים היו המרשימים ביותר. ב"מלנכולי", השיר המקומי היפה ביותר שנכתב לאחרונה, הופיעו צילומי שחור־לבן של שורת רקדניות באלט, שפיזזו בגלים מהירים על חברי הפליטים ויצרו אווירה כמעט פסיכדלית, שנמשכה גם לאורך הקטע היפה "פועל במה".
כאן נתן בנאי עבודת גיטארה מצוינת, מרחפת ורגועה, שהתנגשה יפה בפריטות החזקות של יוסי אלפנט. אלפנט עובד על הצד הצורמני במשך המופע, ממלא את תפקיד הילד הרע על הבמה וחונק את הגיטארה. גיל סמתנה הבסיסט נסחף לפעמים ומאבד מעט את הקשר, ז'אן ז'אק גולדברג מצוין על התופים כמו תמיד, ונעם זייד מתרכז (וחבל) יותר בכלי־ההקשה האלקטרוניים מבאקוסטיים, המתאימים יותר לסאונד של החבורה.
כמו כוכב אמיתי, את הקטע "עגל הזהב", שאותו רצה הקהל הכי הרבה, לא נתן בנאי. הוא הפציץ לעומת זאת עם "ערבב את הטיח" ו"עיר מיקלט". את ההמנון "ממשיך לנסוע" נתן פעמיים, הקהל הצליח להתנער בשלב זה מן הכסאות, עבר למעברים, הדליק נרות וגם העלה את הפליטים לשלושה הדרנים.
05/02/1988