מנהיג כת השטן של נורבגיה

הסולן הקודם של מייהם התאבד. הסולן החדש הכין שרשרת מעצמותיו
של קודמו בתפקיד, ואחר-כך נרצח בידי הסולן של בורזום, ששלח מעטפת-נפץ לסולן של סאלם. המתופף של אמפרור רצח סתם הומו תמים שניסה להתחיל איתו, והסולן של בורזום (הגיטריסט של אמפרור הוא גם הגיטריסט של בורזום) שרף כנסיות וקנה דינמיט כדי לפוצץ עוד כנסייה אחת, הפעם על יושביה. מה קורה שם בנורבגיה?

השטח ההרסני ביותר של עולם המטאל העכשווי שייך ללא ספק לקהילת הבלאק-מטאל הצפונית, הידועה בכינויה המקומי "הנורבגים המשוגעים". נורבגיה הצמיחה בשנים האחרונות כמה ילדי שטן פסיכים במיוחד, שחלק מהם נחים כרגע בבתי-קברות וחלק מרצים עונשי מאסר בבתי-כלא בסקנדינביה. באמריקה נהוג שהילדים שרוצחים זה את זה על רקע שטני מעריצים ברוב המקרים להקת מטאל זו או אחרת. בנורבגיה הרוצחים הם גם חברים בלהקות שאותן הם מעריצים.

וארג ויקרנס, המכונה הרוזן גרישנאך, נכנס לפני כחמישה חודשים ל-21 שנה בכלא, העונש המקסימאלי הקבוע בחוק הנורבגי. ויקרנס הורשע בשריפתן של כמה כנסיות נורבגיות, שבמהלך כיבוי אחת מהן נהרג כבאי. כמו כן הוא הורשע ברצח אויסטן אארסת, המכונה יורונימוס, באוגוסט בשנה שעברה. יורונימוס, סולן להקת מייהם (Mayhem), היה האיש שעמד בראש קבוצת סאטאניק-טרוריסטס, הטרוריסטים השטניים, שאנשיה מהווים את הגרעין הקשה של הבלאק-מטאל הנורבגי, מחזיקים בדעות ניאו-פשיסטיות קיצוניות ומשתדלים לרצות מה שיותר את כוחות הרשע. הרוזן גרישנאך, סולן להקת בורזום (Burzum), היה אחד מאלה שעירערו קשות על מנהיגותו של יורונימוס בזירת הבלאק-מטאל הנורבגית. לטעמו של הרוזן, יורונימוס היה חזק יותר במלים מאשר במעשים. הוא לא היה קיצוני מספיק, וחוץ מזה, הוא גם לא מיהר להוציא בחברת התקליטים שלו, Deathlike Silence, את האלבום האחרון של בורזום, למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות לרוזן.

סיקור משפטו של גרישנאך, שהופיע במגזין "קראנג!", לווה בסיקור קצר של משפט רצח נוסף. הנאשם הפעם הוא בארד איתון, המכונה פאוסט, המתופף של אמפרור (Emperor), עוד להקת בלאק-מטאל נורבגית (אגב, הגיטריסט של אמפרור הוא גם הגיטריסט של בורזום), שרצח לפני כשנה וחצי ביערות לילהאמר את מיין אנדרסן, הומו תמים שניסה להתחיל איתו. בשל גילו הצעיר (19), מצבו הדכאוני וחוסר ההתנסות שלו במפגשים עם הומואים תמימים שמנסים להתחיל איתו, קיבל איתון עונש קל יחסית של 14 שנה בכלא.

אין לדעת למה דווקא בנורבגיה הגיעו חובבי השטן הבלאק-מטאלי לקיצוניות כזו. ויקרנס, בכל אופן, תולה את האשם באבות אבותיו הוויקינגים, שהיו עוטים את הקרניים על ראשם בכל הזדמנות והורגים אנשים בשם האל הנורבגי העתיק אודין, וגם סתם בשביל הכיף. האידיאולוגיה המבולבלת של ויקרנס ניזונה, חוץ מאמונות הוויקינגים, גם ממישנתם של הנאצים, מפרסומי כנסיית השטן בצרפת והקו-קלוקס-קלאן באמריקה, ובעיקר מהאלבומים הראשונים של ונום (Venom), להקת הבלאק-מטאל הראשונה, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה באנגליה של תחילת שנות השמונים, ושל באתורי (Bathory), להקת הבלאק-מטאל הסקנדינבית הראשונה, שהגיחה משבדיה לפני כעשר שנים.

את יורונימוס רצח הרוזן ב-25 דקירות סכין, מה שאומר שלמרות הבלבול האידיאולוגי, הוא אדם די נחוש בדעתו. גם שאר חברי הגרעין הקשה מצטיירים כאנשים שלא כדאי להתעסק איתם. כחצי שנה לפני הרצח, בראיון שנתנו ויקרנס ויורונימוס ל"קראנג!" בעקבות פרשת הכנסיות השרופות, אמר יורונימוס: "הרוזן לא ילך לכלא. אין להם לא הוכחות ולא עדים, כי אף אחד לא מעז להעיד. אם מישהו יתעסק עם אחד מהאנשים שלנו, הוא יקבל את כולנו על הצוואר שלו".

חברי להקות מטאל שונות ברחבי העולם (נכון, ילדים, גם זאב טננבוים מסאלם) קיבלו מעטפות-נפץ ואיומים על חייהם, שנשלחו אליהם היישר ממאורתו של הרוזן גרישנאך בברגן, נורבגיה. באותה מאורה תוכננו גם שריפת הכנסיות ומעשי ההתנכלות ללהקות מטאל שבאו להופיע בנורבגיה. נכון להיום, די הרבה להקות מטאל לא מעיזות להיכנס לנורבגיה בגלל החשש לפעולת טרור נגדן. "הם משוגעים לגמרי", מעיר בראיון ל"קראנג!" ניק הולמס, הסולן של פרדייז-לוסט, שהטרוריסטים הפכו להם את האוטובוס בסיבוב ההופעות האחרון שלהם בנורבגיה. "ההתקפה שלהם עלינו אמנם נופחה קצת מעבר לפרופורציה", מודה הולמס, "כל העבריינים הקטנים האלה הם בערך בני עשר. אבל זה די מפחיד. זה משהו בסגנון של מנסון. זה כמו הנאצים המסריחים במזרח גרמניה, אותו סוג של משחק כוח".
"למה, לכל הרוחות, להקות דת-מטאל לא רוצות לרצוח אנשים?", שואל בתגובה וארג ויקרנס. בארד (פאוסט) איתון מציג את זה כך: "הלהקות הישנות רק שרו על זה. הלהקות של היום עושות את זה".

פרשת הצתת הכנסיות התפוצצה בכותרות ענק בעיתונות הנורבגית. "הרוזן דראקולה!", זעקה כותרתו של עיתון אחר, אחרי שחברתו לשעבר של ויקרנס סיפרה במהלך המשפט איך פעם אחת נשך אותה ויקרנס וינק דם מצווארה. במהלך משפט ההצתות התחיל ויקרנס לפנטז על הרצח של יורונימוס. המתח בין השניים הלך וגבר באותה תקופה. ויקרנס לא אהב את מעמדו הרם של יורונימוס בקרב הטרוריסטים. הוא שלח לו מכתבי נאצה, ועדה אחת, שהופיעה מאוחר יותר במשפט הרצח, סיפרה שיורונימוס עצמו חשב לא פעם על האפשרות לרצוח את ויקרנס, לפני שוויקרנס יספיק לרצוח אותו.

העדה בת ה-17, שהיתה חברתו של ויקרנס (הרוזן) ואחר-כך הפכה לחברתו של אארסת (יורונימוס), עלתה לדוכן העדים כשהיא מעוטרת בחגורת כדורים כבדה. "ארבעה ימים לפני הרצח אארסת התקשר אלי. הוא רתח מזעם בגלל איזה מכתב נאצה שוויקרנס כתב לו. נמאס לו מזה שוויקרנס זורק עליו חרא, והוא רצה להיפטר ממנו.
"אארסת ביקש ממני לעזור לו להחליט: לרצוח את ויקרנס, או לנסות לאסוף מספיק ראיות שיוכלו להרשיע אותו בכמה מקרים של הצתת כנסיות. הוא שקל ברצינות את שתי האופציות. אילו הוא היה רוצח את ויקרנס, התוכנית שלו היתה לנסוע אליו לברגן ולחשמל אותו באקדח חשמל. בקשר לאיסוף הראיות הוא התייעץ עם סיידה אנדרסון, מגדת עתידות שבדית מפורסמת, שאמרה לו שיש מספיק ראיות כדי להרשיע את ויקרנס בהצתה של ארבע כנסיות לפחות, ואף אמרה לו שהיא רואה שוויקרנס עומד להיכנס לכלא לתקופה של 12 שנה.

"כשאארסת שמע את זה, הוא נתקף פחד מוות. הוא אמר שוויקרנס לעולם לא יקבל עונש כל-כך חמור רק על הצתה. כדי לקבל עונש כזה הוא יצטרך לרצוח מישהו.
"אארסת התקשר אלי עוד פעמיים בימים האחרונים לחייו. הוא היה לחוץ מאוד, ופחד שוויקרנס יספיק לעשות לו משהו לפני שהוא יספיק לעשות משהו לוויקרנס. בשיחה האחרונה איתי הוא אמר לי שהוא פוחד מאוד מוויקרנס".
אגב, במסגרת פעילותו בלהקת מייהם, יורונימוס כבר הספיק להיות מעורב במקרה מוות אחד - התאבדותו של הסולן הקודם של מייהם, שכונה בדרך פלא Dead. הגירסה הרשמית אמרה ש-Dead ירה בראשו, והשתמש לשם כך ברובה של יורונימוס. גירסאות אחרות טוענות שיורונימוס בעצמו רצח את Dead. בכל מקרה, אחרי מותו של Dead ולפני שתפס את מקומו במייהם, צילם יורונימוס את גופתו של הסולן המת ואסף שבבים מגולגולתו, ומאוחר יותר הוא הכין מהם שרשרת.

תסכולו של ויקרנס גבר אחרי שיורונימוס לא עמד בהבטחתו להוציא בחברת התקליטים שלו את המיני-אלבום הראשון של בורזום. הוא נפגש עם חברו הטוב סנור, ובישר לו על כוונתו לשחוט את יורונימוס לאלתר. בבוקר אוגוסט נורבגי קריר עזבו השניים את דירתו של ויקרנס בברגן, ונסעו לאוסלו במכונית של אמו של ויקרנס, לביקור הגורלי אצל יורונימוס.

כשנשאל על פרשת הצתת הכנסיות, שפך ויקרנס את הווידוי הבא: "בשיתוף עם קבוצות נאציות תיכננו התקפה מזוינת על כנסייה בעיר טרונדהיים בזמן מיסת יום ראשון, כשהמון אנשים נמצאים בפנים. התכוונו ללבוש מדים. ההתקפה היתה אמורה להסתיים בכך שהכנסייה תתפוצץ לרסיסים עם כל האנשים שבתוכה. כבר קיבלנו את הדינמיט בברגן. בהתחלה שמרתי את חומרי הנפץ בחדר השינה שלי. אחר-כך החלטתי להעביר אותם למחסן".

ויקרנס נעצר לפני שהתוכנית יצאה לפועל. על הכנסיות שהוא כן הצליח לשרוף (אם כי הוא לא הודה ישירות בשריפתן) הוא אמר: "זה היה נפלא כשהן בערו. נורבגיה הוכרחה להתנצר בחרב. עכשיו אנחנו נכבוש את ארצנו בחזרה עם להבות ומכונות ירייה. באמצעות שריפת כנסיות ומוסיקת בלאק-מטאל אנחנו נעיר מחדש את רגשות הנורבגים כלפי אודין, האל שאליו הם משתייכים. אני רוצה שהמון אנשים ילכו אחרי. אני רוצה לשרוף את כל הכנסיות, לזרוק את כל הנוצרים החוצה, ולקחת בחזרה את מה שפעם היה שלנו. צבא שורפי הכנסיות שלי יורכב מאנשים צעירים. יש להם ראש יותר פתוח, כי עוד לא הספיקו לשטוף להם את המוח".

הסיכוי היחיד שניצב בפני ויקרנס ועורך-הדין שלו היה ללכת על טיעון של אי-שפיות. ויקרנס נבדק על-ידי שני פסיכיאטרים, שקבעו כי הוא שפוי משהו פחד. הדו"ח שלהם קבע: "ויקרנס הוא אדם מנומס, הליכותיו נעימות והתנהגותו ללא רבב. האינטלקט שלו מפותח מאוד. בבית-המשפט הוא הוכיח שהאישיות שלו היא לחלוטין לא סכיזופרנית, ואין ספק שהיא היתה כזו גם בזמן הרצח".

במשך כל ימי הדיונים ישב ויקרנס על ספסל הנאשמים כשחיוך קל מרוח על פרצופו. הוא חייך במשך העדות של אביו של הנרצח, והמשיך לחייך כשסנור (החבר שנסע עימו לרצוח את יורונימוס) נידון לשמונה שנות מאסר על חלקו ברצח. אבל החיוך נמחק והפך לעווית של בכי כשאמו עלתה על דוכן העדים. "במשך כל השנים היה וארג ילד אוהב ועשיר ברגשות", סיפרה האם. "הוא מגלה המון אהבה כלפי בתו בת ה-18חודשים. בילדותו הוא לא הראה שום נטייה לאלימות".

"אארסת (יורונימוס) פתח את הדלת", תיאר מאוחר יותר ויקרנס את השתלשלות הרצח. "הוא נראה עייף ולבש רק תחתונים. ניסיתי לתת לו את החוזה של הלהקה שלי, ופתאום התחלנו להתווכח. בין השאר הוא אמר שהדברים שאני אומר הם חרא בלי משמעות. הוא התחיל לאיים שהוא ירביץ לי. אמרתי לו שרק אנשים חלשים מאיימים, אנשים חזקים עושים מעשה. אז הוא בעט בי בחזה. נהדפתי לאחור, ודחפתי אותו. אחרי שהוא קם, הוא התחיל לרוץ אל המטבח. אני בטוח שהוא חיפש סכין. אז שלפתי את אחד הסכינים שלי. דקרתי אותו ומנעתי ממנו להגיע למטבח. ואז הוא התחיל לרוץ במעגלים מסביב לסלון ולצרוח בקול דקיק. הוא צעק לעזרה, ואז באמת התעצבנתי. המשכתי לדקור אותו כדי שיסתום כבר את הפה. דקרתי כי התעצבנתי על זה שהוא צועק לעזרה במקום להילחם. אני מצטער על הרצח רק משום שהוא גרם לי סיבוכים עם מערכת המשפט. לא אכפת לי מיורונימוס. הוא מת ואני חי, וזהו זה. אני משתין על הקבר שלו. היינו אויבים, והרבה אנשים ידעו את זה".

"אחרי שעזבנו את אוסלו עצרנו ליד אגם באופלנד, וויקרנס התרחץ שם בעירום וזרק את בגדיו הספוגים בדם", סיפר סנור החבר. "בדרך חזרה ויקרנס אמר לי שהוא דקר את אארסת בראש, בצוואר ובגב, אבל שהוא פיספס את העורק הראשי. ויקרנס אמר שזו היתה בושה גדולה למנהיג קהילת הבלאק-מטאל למות כשרק תחתונים לגופו".

כמה שעות אחרי שוויקרנס נידון ל-21 שנות מאסר הוצתו שתי כנסיות באזורים מרוחקים של נורבגיה.

16/12/1994

חזרה לדף הבית