החיים כמשל (למשל)

"צפוף באוזן - תחרות להקות";
3.12 קולנוע אלנבי

נסיונות קשים מחשלים את האדם. בדרך לתחרות הלהקות בקולנוע אלנבי שיננתי פסוקים נבחרים מן התנ"ך, מן הקוראן ומשירים אקראיים של ג'קי מקייטן ("אני מראש-העיו, מדבר בחי"ת ועי"ן"). הערב התחיל באיחור, הקהל התבקש לסמן בעיגול את הלהקה החביבה עליו על-גבי הכרטיס, ובסוף הערב גם לשלשל את הבחירה לקלפי. "סוף הערב" הסתבר כשם נרדף לגן-עדן. איוב היה מטאפורה בלבד. קולנוע אלנבי הפך למחוז הבלעדי והממשי של הסבל האנושי עלי אדמות.

הנציגה הראשונה של לגיון הסאדיסטים היתה סוליית-הקוסם, שעמדה על איזה קשר משפחתי מעוות ונוראי בין אהוד בנאי לאדג' מיו-2. הסולן שופע העליצות בא מהמדבר, רקד ריקודי- בטן ושר במרוקאית. הגיטריסט ציפצף עם הגיטארה באירית מדוברת. הנושא המרכזי היה דו-קיום, והוא מיצה את עצמו בשורות שלמות של בנאי. הרגשתי די טוב כשסוליית-הקוסם ירדו מן הבמה, למרות שהתחלתי להתגעגע אליהם מיד כשזו נתפסה על-ידי אפריל, להקה סתמית למהדרין, שעושה פופ שבלוני ומשעמם באופן קיצוני. הסולן הסביר ש"פתחנו עם הקטע... ועכשיו ננגן את הקטע..." בפזמון-תיכון היו גאים בו. הלאה.

תערובת-אסקוט. יובל ליבליך קופץ על המגברים, על האפקטים שלו, על במת המתופף, על הקהל ועל חבריו ללהקה. אסף אמדורסקי הוא אסף אמדורסקי, ולכן הוא מחייך, מרכיב משקפי -שמש, ומשפריץ את הרושם שטוב לו בחיים. הבסיסט הקומפאקטי מנסה לדבר על לבו של ליבליך, אך הנ"ל בקריז ועובר עכשיו לנגן עם השיניים. ואחר-כך שלחי-האל, שהיו פעם מיסי-דיי. הם באו בתספורות זהות, עשו קצת רעש והלכו. בלי לעשות רוח, בלי לנסות לסחוף את הקהל. להקה בעבודה. מחורבנים, אבל נחמדים.

גולת הכותרת של הערב היתה, ללא ספק, חולצת הכסף של סולן טיפקס, הלהקה הלא- תל-אביבית היחידה בתחרות. החולצה, שגם דפקה על קלידים היסטריים, שאבה השראה מדיבו ומקלאוס נומי, וזכתה לתמיכת רגאיי קופצנית של חברי הלהקה האחרים. העניין הוא, שגם כאן השתלט עד מהרה על העסק השעמום השבלוני ההוא, וחוץ מזה ועם כל הכבוד, כמה כבר אפשר להתלהב מחולצת כסף נוסח קלאוס נומי?

או נימנמתי מול כנען הלהקה האחרונה. הגאולה, ידעתי, קרובה. כנען באו מאותו מפעל לשיממון שממנו יצאו אפריל. ההבדל היחיד בפס- הייצור היה, שאפריל כתבו שיר על הסרט "נגוע", ואילו כנען בחרו שיר על הסרט "בוריס". והגיטריסט שלהם (של כנען) בכלל לא ניגן, ורק נגע לפעמים בטעות במיתרים, ומיד נבהל.

בינתיים שילשל הקהל לקלפי. הקריז של ליבליך זכה במקום הראשון (די.ג'יי. במימון האוזן-השלישית), השעמום של אפריל במקום השני והחולצה של טיפקס במקום השלישי. פסעתי החוצה. אוויר הלילה הצונן הבהיר לי, שיש חיים אחרי השאול.

08/12/1989

חזרה לדף הבית