כתבות נוספות על אינסטינקט Instinct, אמנות-הרעש Art of Noise, אמנים שונים, פרופגאנדה Propaganda, פרנקי-הולך-להוליווד Franky Goes to Hollywood
- 1994 מנהיג כת השטן של נורבגיה
- 1990 צבעים מותרים
- 1990 ניקוי מגירות
- 1989 החיים כמשל (למשל)
- 1989 זה אנחנו שוב באים
- 1989 מתקפת הצרצורים מחולון
- 1989 כל מה שכושי צריך
- 1988 מקולקציית החורף
- 1987 ימים קשים
- 1986 כאסח לרעב
- 1986 לא רוצה תינוק
- 1985 חושך באוזניים
- 1990 הלך עליהם
- 1986 באזור התעשייה
רעשים טובים
"זאנג־טאמב־טאאמ, האוסף של זי.טי.טי" אמנים שונים
"ZANG-TUMB-TUUM, THE Z.T.T COLLECTION"
הד-ארצי
זהו אלבום המכיל מבחר קטעים של אמנים, המקליטים בחברה הלונדונית זאנג־טאמב־טאאמ, חברת־בת של איילנד, המוכרת יותר. המסר העומד מאחורי האוסף, עומרת החברה, הוא אישי בלבד. המאזין מוזמן לשפוט ולאמץ לעצמו את הקו המאחד לדעתו את רצועות האלבום. באלבומי אוסף אחרים, הנדפסים בארץ, חבל בדרך-כלל על המאמץ הכרוך בהאזנות נישנות ובחיפוש אחר הקו המאחד. ב"אוסף של זי.טי.טי" המאמץ הופך לכדאי. להוציא שלוש מכות, שני להיטים של פראנקי-הולך-להוליווד, "דיסנילאנד" ו"נולד לרוץ" (במקור של ספרינגסטין), ולהיט אחד של להקת אינסטינקט, כל הקטעים פה טובים עד מצוינים.
והטובים עד מצוינים: להקת פרופגאנדה, שמבצעת את "פאם פטאל", שיר ישן שבוצע בזמנו על-ידי ניקו, הזמרת הגרמנייה של מחתרת-הקטיפה, וגם על-ידי לו ריד. הביצוע של פרופגאנדה מסונתז וקר יותר, עם רמזי פלאסטיק סאדו־מזוכיסטיים בתחילת השיר. פרופגאנדה מבצעים באלבום גם את להיטם "Machinery", קטע מסחרי אבל נחמד. זמרת צרפתייה בשם אן פיגאל תורמת את קולה הנפלא בשני קטעים: "הפסקה", שיר קצבי שברקע שלו מעין מוסיקת סרטים, המנוגנת בחצוצרות וקלידים, ו"מחפשים אהבה", המושר בשפת האם של הזמרת והמזכיר לא במעט את אדית פיאף, בשירה, במוסיקה ובמלים. הלהקה הטובה והבולטת שבאוסף היא הלהקה הבריטית אמנות-הרעש, שלהקמתה לפני כשלוש שנים היו שותפים, בין היתר, טרבור הורן ופול מורלי. (השניים גם עומדים מאחורי זי.טי.טי).
אמנות-הרעש עם הרבה עבודת מחשבים, מנגנת מוסיקה מקוטעת, עצבנית, בעלת קצב ברווזי מהיר, הנעה מן הסגנון המופשט־סאטירי של הרזידנטס האמריקאית עד למשהו קרוב לברייקדאנס, עם אפקטים וחיתוכים ממוחשבים רבים, אבל ברקע אפשר לשמוע גם כלים קלאסיים. מה שעושה אותם טובים כל-כך זה הקצב המטורף שלהם וקטעי הדיבור וההערות הציניות שמשלב הסולן במוסיקה ובשירה. בקטע "מצרים" למשל, שהוא מעין מונולוג, קובל הסולן על מעמדה הנחות של להקתו מול מעמדה המכובד של דמעות-לפחדים, שאפילו במצרים מכירים אותם.
שני צדי האוסף נחתמים בקטעים אינסטרומנטאליים של אנדרו פופי, שעבד בין היתר עם להקת סייקיק טי.וי האוואנגארדית. פופי, המריץ כאן כינורות במעלה ובמורד סולמות מוסיקאליים, רחוק מלהדהים, אבל מביא את הצדדים לחתימה טובה. הסך-הכל מומלץ.
21/02/1986