כתבות נוספות על אמנים שונים, אריק קרמן, ג'ון אנדרסון, ז'אן מישל ז'אר , מיפלס-42 Level 42
- 1994 מנהיג כת השטן של נורבגיה
- 1990 צבעים מותרים
- 1990 ניקוי מגירות
- 1989 החיים כמשל (למשל)
- 1989 זה אנחנו שוב באים
- 1989 מתקפת הצרצורים מחולון
- 1989 כל מה שכושי צריך
- 1987 ימים קשים
- 1986 כאסח לרעב
- 1986 רעשים טובים
- 1986 לא רוצה תינוק
- 1985 חושך באוזניים
- 1986 פגישה בחלל
מקולקציית החורף
ז'אן מישל ז'אר, מיפלס-42, ג'ון אנדרסון, אריק קרמן
ז'אן מישל ז'אר, "מהפכות"; פונוקול. ז'אר מספק דגימה נוספת ממשחקי הסינתיסייזרים, מכונות התופים, הסאמפלרים והסיקוונסרים שלו. דיסקו אלקטרוני בומבאסטי, עתיר סממנים מזרחיים מן הסוג שהופיעו ב"זולוק".
מיפלס-42, "בוהים בשמש"; פונוקול. מארק קינג הסולן ניצב שוב בראש החבורה עם שפתיו הקפוצות, מחלפות שערו הזהוב וגיטארת-הבאס הנחבטת על ירכיו המהודקות בג'ינס גזעי. מאחוריו מצייץ מייק לינדופ בסטייל אלגנט, ומאחוריו עוד באים המתופף גארי האסבנד והגיטריסט אלן מרפי. יחד הם ממשיכים לייצר אותו פאנקי נקי, מהוקצע ומשעמם, כשהטקסטים כרגיל תוהים כמה אכזרית היא האהבה.
ג'ון אנדרסון, "בעיר המלאכים"; אן.אם.סי "אחוז באהבה, כי אין בלתה", או משהו כזה, זועק אנדרסון. פעם, עם יס, עוד יכולתי לסבול את ההצהרות האלה. עכשיו זה נגמר. אנדרסון, בכל מקרה, הולך כאן, מלבד על האהבה, על מוסיקה אלקטרו-אפריקאית, רגאיי, פאנקי, דיסקו וגם קצת רוקנ'רול.
אריק קרמן, "מיטב הלהיטים"; הד-ארצי. כשהייתי בן עשר נהגתי להאזין לפעמים לאריק קרמן. אהבתי את "הכל בעצמי" השקט והיפה, את "לעולם לא אתאהב שוב" השקט והיפה, ועוד בלאדות שקטות ויפות, שכבר הספקתי לשכוח. כאשר מלאו לי 12 נמאס לי מקרמן, ובהחלט לא אכפת היה לי להמתין לרטרוספקטיבה הזו שלו עוד עשרים-שלושים שנה. אבל חברת התקליטים של קרמן רוצה לרענן לקהל את הזיכרון לקראת צאת האלבום החדש שלו, בתחילת השנה הבאה. ככה זה בקאמבקים.
25/11/1988